להלן מאמר מתורגם שפורסם ב-PubMed.gov (מאגר מידע ביבליוגרפי העוסק בתחומי מדעי החיים, מדעי הרפואה והמקצועות הפרא-רפואיים). התרגום נעשה בצורה מפורשת מאנגלית לעברית ולא על ידי גורמי תרגום מקצועיים בתחום הרפואה אך אני מקווה שהצלחנו לתרגם את המחקר בצורה מהימנה. אם יש מקומות לתיקון נשמח לקבל פידבק בעמוד צור קשר.
הקדמה
אלופציה אנדרוגנית היא סיטואציה מלחיצה בקרב הגברים. מינוקסידיל 2% ומינוקסידיל 5% אושרו על ידי ארגון ה-FDA האמריקאי לטיפול במצב זה.
בספרות, כל המחקרים השווו בין מינוקסידיל 5% למינוקסידיל 2%. על אף שקיימים ריכוזים אחרים (2% עד 12.5%) אנחנו מאמינים שזה המחקר הראשון שמשווה בין מינוקסידיל 5% -10% טופיקלי.
המטרה
להשוות בין יעילות ובטיחות השימוש של מינוקסידיל 5% טופקילי, בין מינוקסידיל 10% טופיקלי ופלסבו לטיפול באלופציה אנדרוגנית.
שיטות וחומרים
36 שבועות, סמיות כפולה (Double-Blinded), בקרת פלסבו וניסויים רנדומליים. סך של 90 גברים עם אלופציה אנדרוגנית. הקבוצה הראשונה השתמשו בתכשיר מינוקסידיל 5%, הקבוצה השניה השתמשה במינוקסידיל 10% והקבוצה השלישית הייתה קבוצת פלסבו. היעילות הוערכה בצורה קליניקת וטריכוסקופית.
התוצאות
לאחר 36 שבועות של טיפול – מינון 5% (0.47±0.26) (0.59±0.64) התעלה משמעותית מעל מינון 10% (0.05±0.13) (0.45±0.74) והפלסבו (0.01±0.05) (-0.03±0.08) במונחים של שינוי בספירת השיערות בקודקוד והאיזור הקדמי ביחס למצב הבסיס.
הפסקת הניסוי שינתה את ההצלחה למצב שלילי לאחר שישה חודשים – במינוקסידיל 5% (37%), במינוסקסידיל 10% (37.5%) ובקבוצת הפלסבו כל המטופלים נשארו אותו דבר (0%). לא דווח על שינוי בתפקוד המיני בכל שלושת הקבוצות.
המסקנה
מינוקסידיל 5% טופיקלי היה עדיף בצורה מסוימת בהגדלת נפח הצמיחה המחודשת של שיער (ובניגוד לציפייה) בהשוואה למינוקסידיל במינון 10% ובקבוצת הפלסבו.
נצפו גירויים בשימוש במינוקסידיל 10% טופקילי והלחץ הפסיכו-סוציאלי הוחמר אצל המטופלים בשימוש במינון של ה-10% מינוקסידיל בשל הנשירה, הגירוי בקרקפת וביחס לציפייה הגבוהה שלהם (וזאת בהשוואה למטופלים במינון 5%).
